1. ב- 5.3.12 ניתן פסק דין בשתי התביעות שהוגשו כנגד המבקשים. בפסק הדין ניתן צו מניעה האוסר על המבקשת 1 או מי מטעמה להפיץ או לשווק או למכור או לפרסם
3 מוצרי יודאיקה מפרים: חנוכייה דגם 30016; חנוכייה דגם 30018 ומנורת בית המקדש דגם 9313 -
בעילה של עוולת גניבת עין.
בנוסף חויבו המבקשים 1-2, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה
פיצויים ללא הוכחת נזק בסך כולל של 300,000 ש"ח
בגין 5 הפרות שהוכחו בתביעה בת.א. 2330/05 ו- 5 הפרות נוספות שהוכחו בתביעה בת.א. 2122/07.
10 ההפרות שהוכחו התייחסו ל- 7 פריטי יודאיקה: חנוכייה מדגם 30016; חנוכייה מדגם 30017; חנוכייה מדגם 30018; כפות ידיים אוחזות בכדור ירושלים מדגם 21019; מפתח הפרנסה המסתובב מדגמים 222 ו- 223; מחלק יין עם גביעים מדגם 11018; ומנורת בית המקדש מדגם 9313.
לעניין 3 פריטי היודאיקה: חנוכייה מדגם 30016; חנוכייה מדגם 30018 ומנורת בית המקדש מדגם 9313 [5 הפרות בשתי התביעות] - נקבע שקמה עילה לפיצויים הן מכוח עוולת גניבת עין והן מכוח הפרת סעיפים 11-12 להסכם הפשרה שקיבל תוקף פסק דין ב- 27.11.03.
לעניין 4 פריטי יודאיקה: חנוכייה מדגם 30017;
כפות ידיים אוחזות בכדור ירושלים מדגם 21019; מפתח הפרנסה המסתובב מדגמים 222 ו- 223; ומחלק יין עם גביעים מדגם 11018 [5 הפרות בשתי התביעות] - נקבע שקמה עילה לפיצויים מכוח הפרת סעיפים 11-12 להסכם הפשרה שקיבל תוקף פסק דין ב- 27.11.03.
ב- 22.3.12 הגישו המבקשים בקשה להאריך את המועד לכניסה לתוקף של צו המניעה שאסר הפצה של 3 מוצרי היודאיקה המפרים: חנוכייה דגם 30016; חנוכייה דגם 30018; ומנורת בית המקדש דגם 9313. בסעיף 7 לתצהיר המבקש 2, התומך בבקשה, נאמר: "כיום לאחר פסק הדין... יש צורך בזמן הערכות סביר של 45 יום על מנת למלא אחר הוראות הצו כדבעי". בית המשפט נעתר לבקשה וקבע שצו המניעה יכנס לתוקף ב- 22.4.12. בסעיף 2 להחלטה הדגיש בית המשפט, שעוד בהחלטה קודמת מ- 26.3.12 הורה בית המשפט שעל המבקשים להיערך להוצאת הסחורה והסרת הפרסומים.
כ- 4 ימים לפני תום הארכה של 45 יום,שנתן בית המשפט לבקשת המבקשים בעניין מועד הפעלתו של צו המניעה- הגישו המבקשים ב-18.4.12 בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור ולחלופין עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע שתוגש לבית המשפט העליון.
2.
הבקשה לעיכוב ביצוע דינה להידחות. הטעמים לכך הינם כדלקמן:
[א] בעניין צו המניעה האוסר על שיווק חנוכייה מדגם 30016 בעילת גניבת עין - בית המשפט לא השתכנע בסיכויי הערעור. בפסק הדין קבע בית המשפט:
ראשית
, ישנו דמיון בחוזי הכללי בין החנוכייה של קראשי לחנוכייה של עמי עד כדי חשש סביר להטעיה. המבקש 2 הודה בחקירתו בעמ' 4: "כולם משווקים לאותם ערוצי שיווק".
שנית
, החנוכייה של קראשי פורסמה בקטלוג קראשי ב- 2002, והחנוכייה המפרה של חב' עמי פורסמה בקטלוגים של חב' עמי ב- 2005 ו- 2007 [מוצג ת/8]. המבקש 2, מנהל חב' עמי, הודה בחקירתו ב- 11.2.05 בבש"א 21435/05 בעמ' 4 שורות 3-6, "ש. החנוכיות שהמספרים שלכם 30016... בואריציה שהן מופיעות בקטלוג, מתי הן שווקו? ת. כמו שהן עכשיו, הן שווקו לפני כ- 3 חודשים [דהיינו 11.9.04 - י.ג.].
שלישית
, הוצגו ע"י חב' קראשי שרטוטים של החנוכייה ששימשו לייצורה [5 עמודים - ת/9]. השרטוטים כוללים מידות. ב- 4 עמודים של השרטוטים יש תאריך שליחת פקס 3.9.01, שיכול ללמדנו שבמועד זה השרטוטים כבר היו מוכנים לצורך הייצור.
רביעית
, חב' עמי טענה בסעיף 100 לסיכומיה שדגם חנוכייה 30016 של חב' עמי, שמופיע בקטלוג שלה מ- 2005 - שודרג והפנתה לקטלוג שלה מ- 2003; אלא שהחנוכייה של חב' קראשי פורסמה עוד בקטלוג של חב' קראשי מ- 2002 ועל השרטוטים של החנוכייה של קראשי מצוין תאריך 3.9.01. זאת ועוד, החנוכייה בקטלוג 2003 של חב' עמי היא מוצר שונה מהחנוכייה בקטלוג מ- 2005 של חב' עמי.
חמישית
, ערן זלצמן, צלם אומן, הצהיר שבדק ומצא שתמונת החנוכייה 9820 של קראשי הועתקה מהקטלוג 03 של חב' קראשי לקטלוג 05 של חב' עמי וסומנה דגם 30016. הוצגו ניירות עבודה נספחים ג'1 - ג'4 התומכים בביצוע העתקה. ערן זלצמן העיד בעמ' 21 שורות 5-8: "הגדלתי את התמונות, סרקתי אותן... וחד משמעית... אותה תמונה בדיוק בקטלוג הזה ובקטלוג השני".
שישית
, בנוסף לקטלוגים של חב' קראשי בהם פורסמה החנוכייה, הוצגו גם נתונים על היקף המכירות של חנוכיית קראשי, וזאת לצורך הוכחת המוניטין במוצר לעניין עוולת גניבת עין.
עפ"י תצהיר רו"ח איתן לוי, מטעם חב' קראשי, דגם חנוכייה 9820 של חב' קראשי נמכר: 2002 - 2,571 יחידות; 2003 - 1,789 יחידות; 2004 - 22 יחידות; 2005 - 3 יחידות. היקף המכירות בשנים 2002-2003 יכול ללמד על המוניטין במוצר. היקף הירידות במכירות בשנים 2004-2005 יכול ללמד על הנזקים שגרמה עמי לקראשי בשיווק המוצר המפר.
[ב] בעניין צו המניעה האוסר על שיווק חנוכייה מדגם 30018 בעילת גניבת עין - בית המשפט לא השתכנע בסיכויי הערעור. בפסק הדין קבע בית המשפט:
ראשית, קיים דמיון בחוזי הכללי בין חנוכיית קראשי לחנוכיית עמי עד כדי חשש סביר להטעיה. המבקש 2 הודה בחקירתו בעמ' 4: "כולם משווקים לאותם ערוצי שיווק".
שנית, החנוכייה של קראשי פורסמה בקטלוג קראשי ב- 2002, והחנוכייה המפרה של חב' עמי פורסמה בקטלוג חב' עמי ב- 2005 ו- 2007 [ראו מוצג ת/8]. המבקש 2, מנהל חב' עמי, הודה בחקירתו ב- 11.2.05 בבש"א 21435/05 בעמ' 4 שורות 3-6 שחנוכייה 30018 החלה להיות משוקת ב- 11.9.04.
שלישית
, הוצג ע"י חב' קראשי שרטוט של החנוכייה ששימש לייצור [ת/10]. השרטוט כולל מידות. על השרטוט יש תאריך שליחת פקס 25.9.01, שיכול ללמדנו שבמועד זה כבר היה מוכן השרטוט לצורך ייצור.
רביעית,
ערן זלצמן, צלם אומן, הצהיר שבדק ומצא שחנוכייה 9823 של חב' קראשי הועתקה מקטלוג 03 של חב' קראשי לקטלוג 05 של חב' עמי וסומנה כדגם 30018. הוצגו גם ניירות עבודה [נספחים ג'1-ג'4] התומכים בביצוע העתקה. ערן זלצמן העיד בעמ' 21 שורות 5-8: "הגדלתי את התמונות. סרקתי אותן... חד משמעית אותה תמונה בדיוק בקטלוג הזה ובקטלוג השני".